We’re a small audience, covetous, thirsty for poetry
Bring us the best words in the best order
We’ll bite into them, roll them on our tongues, suck them
Like candy
And then swallow
Beautiful sentences do things to us
Turning our soft underbelly
This is why we meet from time to time
wide-eyed in small rooms without walls
or ceilings
Hoping that other people’s words will tell our own tale
Will console us, tame us
But at the end of the reading
We simply fall silent or sigh and not even
Applaud in response
And the poetry remains alone in the audience
And the abyss
Within rises up, hangs open
Each one carries the random biography of his life
And it’s so rare, so fragile
That for a few moments we are better understood
Closer to the flame of truth
And our words are less empty
Less night
Less foreign tongue.
אֲנַחְנוּ קָהָל קָטָן, קַנָּאַי, צָמֵא לְשִׁירָה
הָבוּ לָנוּ אֶת מֵיטַב הַמִּלִּים בְּמֵיטַב הַסֵּדֶר
נִנְשֹׁךְ אוֹתָן, נְגַלְגֵּל עַל הַלָּשׁוֹן, נִמְצֹץ
כְּמוֹ סֻכָּרִיָּה
אַחַר כָּךְ נִבְלַע
מִשְׁפָּטִים יָפִים עוֹשִׂים בָּנוּ מַעֲשִׂים
הוֹפְכִים אֶת הַבֶּטֶן הָרַכָּה
לָכֵן אֲנַחְנוּ נִפְגָּשִׁים מִפַּעַם לְפַעַם חֲשׂוּפֵי עֵינַיִם
בְּחֶדֶר קָטָן בְּלִי קִירוֹת בְּלִי תִּקְרָה
וּמְקַוִּים שֶׁמִּלִּים שֶׁל אֲחֵרִים יְסַפְּרוּ אֶת הַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ
יְנַחֲמוּ אוֹתָנוּ יְאַלְּפוּ אוֹתָנוּ
אֲבָל בְּסוֹף הַהַקְרָאָה
אֲנַחְנוּ רַק שׁוֹתְקִים אוֹ נֶאֱנָחִים אֲפִלּוּ לֹא
מוֹחֲאִים כַּפַּיִם בִּתְמוּרָה
וְהַשִּׁירָה נִשְׁאֶרֶת בּוֹדְדָה גַּם בַּקָּהָל וְהַתְּהוֹם
הַפְּנִימִית גַּם זְקוּרָה גַּם פְּעוּרָה
כָּל אֶחָד נוֹשֵׂא אֶת הַבִּיּוֹגְרַפְיָה הָאַקְרָאִית שֶׁל חַיָּיו
וְהִיא כֹּה נְדִירָה, כֹּה שְׁבִירָה
אֲבָל לְכַמָּה רְגָעִים אֲנַחְנוּ מוּבָנִים יוֹתֵר
קְרוֹבִים יוֹתֵר אֶל אֵשׁ הָאֱמֶת
וְיֵשׁ בָּנוּ פָּחוֹת מִלִּים רֵיקוֹת
פָּחוֹת לַיְלָה
.פָּחוֹת שָׂפָה זָרָה
