Shachar-Mario Mordechai

- Israel -

Born in 1975 in Haifa, northern Israel. Grew up in Kiryat Bialik. Resides today in Tel Aviv. For his newest Poetry book, "A Feather and Son”, (2022, “Am Oved” Publishing House) Shachar-Mario Mordechai was granted the President award for poetry (2025), the Hebrew University of Jerusalem Dolitzki award (2024) and the Zelda award (2023). Previous poetry books: “Make Room for the Rain" (2019 by "Pardes" Publishing House), "Who's on our Side" (2013 by "Am Oved" Publishing House), "History of the Future" (2010 by "Even Hoshen" Publishing House).

Shachar-Mario Mordechai is the 2020 recipient of the Goldberg award, Poet in Residence at Johns Hopkins University, Baltimore, Maryland for 2018/9; Recipient of the Prime-Minister’s award for creativity in poetry in 2017 and the 2010 recipient of Tel Aviv Municipality's nationwide Poetry Competition. His poems were translated to Arabic, English, Spanish, Catalan, Italian, Norwegian, Kurdish, Turkish, Greek, Croatian.

Review about Shachar-Mario Mordechai’s poetry, Ha’Aretz Literature supplement, by the critic Erez Schweitzer:

It may just be that in order to fully appreciate the power of this impressive book – “A History of the Future” by Shachar-Mario Mordechai – one has to read it from the end to the beginning. It’s a decent option – not just because Mordechai’s finest works are to be found in the second half of this collection, and not just because there, in the midst of brilliant sonnets or in a series of simply spectacular maneuvers of style, his mature virtuose is revealed in full; but also because of a more evasive feeling that Mordechai’s uniqueness become clearer the further away he gets from “The scene of the injury” as he calls it, from that same intimate circle of a vulnerable childhood and existential loneliness which he defines so well in the poem of the same name.

…

“A History of the Future” is packed. This is a book that is full to bursting with ideas, styles, moods, sources of inspiration. But before one gets washed away completely in this language, it is worth pausing a little longer over the move whereby Mordechai seeks to inject an ethical dimension. The main focus of this is the deviation from the individual to others (and isn’t it poetry’s duty to redefine again and again this principal?). In the fantastic title poem of this book, he definite it from another angle – virtually the exact opposite. The crux of the title poem is a sober and all-too-realistic look at the global geo-political future…

The power of the poem is not just in its demand to open a window, a skylight of empathy for the suffering of others, but also in the confusion he creates, in the inability to decide who is observing and whom is being observed, since after all, we all fall in front of the windows of those who fall in front of our own windows. It would seem that it is this awareness that is the key to humanity – according to Mordechai. This poem is both far-sighted and penetrating ; and Mordechai has another two or three such key poems which deal with the archetypes of human life – childhood, war, love, God’s silence – and casts a new, vital, valid light. “History” is one such poem, which deals with the birth of love actually through its fading ...

But A History of the Future does not just contain great questions and great poems. In fact, any attempt to forcibly extract a theme, a common line, will actually be doing an injustice to the unbelievable multiplicity in the book. From beautiful love sonnets rife with Tel Aviv language, Mordechai jumps to sonnets virtually out of the Middle Ages – and they are no less beautiful. From Talmudic language, he adeptly and naturally flits to Quentin Tarentino-esquelanguage; from tributes to the Tel Aviv poems of Natan Alterman, he slides into the dialogue of a new middle eastern / Sephardi dialogue in poems; from fooling around with Biblical stories, he crosses over to contemplative Polish poetry in the image of Milch or Szymborska.

It is therefore difficult to take in this book with one glance, but it is easy to take out beautiful, stand alone poems. The book is bountiful and the stylistic abundance does not come at the expense of Mordechai’s mostly precise and always pleasant language. In fact, even though “A History of the Future” looks like it’s airing dirty linen in public, a catharsis - and perhaps this is where the profound focus on his family and childhood in the first poems comes from – a single, credible, and very convincing voice emanates from it; and this is the voice of a poet who does with words as he wishes. And it seems as though he has a few things to say.

More about the poet

Poetry

History of the Future / תולדות העתיד

Those sufferings are over. / No crying anymore. / In an old album
you look at the face of a Jewish child / fifteen minutes before he dies.
/ Your eyes are dry. / You put the kettle on,
/ drink tea, eat an apple. / You'll live.
(״Life Sentence'', Adam Zagajewski, translated from the Polish by Renata Gorczynska)

Again a new era has been promised. It's
already here, curled like a fetus. About to be born.
They say it's a new world. But here is the history of its future:

Somewhere at some point in time
documents and papers will be required.
It will be a receptionist at a government office
or a security screener at an airport, but
in every era somewhere in the world
a gendarme is liable to demand papers.

This means: Somewhere in the world a passport will be forged.

And someday an army will invade a city, called
Prague or Baghdad
or New York. Any name is possible.
Many things will happen under cover of night.
Knocks on the door.
Arbitrary arrest.
A father torn from the arms of his child,
His disappearance.

Many things will happen in broad daylight.
Looting
rape
slaughter.
In the marketplace and the stock market,
trade will continue as usual. So will
the pogrom.

Very soon the mob will join in:
Spraying slogans against one minority or another
for one reason or another. A demand
will be made to prohibit entry to the continent, the country
or the grocery store.
At its door a puppy will wait for its master.
Someone will leave behind books and photos,
an old blanket, a magnificent armchair of happiness.
And someone he loves.
But he will not forget to take a coat.
With pockets. As long as he leaves in time
with his face. And with cash.
Many will flee on foot.
Some will escape by train.

There is no escapee without a pursuer.
There is no shelter without a storm.
The world is a rifle butt
The night -- flashing police cars.

At least one person -- perhaps even you? -- will lose
the way, pray it ends. There he is, look,
leaning on the parapet of the dark;
boats going by downriver
and cars on the bridge
grab him
for a fraction of a second.
He jumps.
Or stays. But manages to fall away
like a view through a window.

Your window, perhaps?
Translated by Vivian Eden
   "כְּבָר פָּסְקוּ הַיִּסּוּרִים הָהֵם / נָדַם הַבְּכִי. בְּאַלְבּוֹם יָשָׁן / אַתָּה רוֹאֶה פָּנִים שֶׁל יֶלֶד יְהוּדִי / רֶבַע שָׁעָה לִפְנֵי הַמָּוֶת. / עֵינֶיךָ יְבֵשׁוֹת. אַתָּה שׁוֹפֵת מַיִם / לְתֵה, אוֹכֵל תַּפּוּחַ. אַתָּה תִּחְיֶה." (אדם זגייבסקי, "לכל ימי החיים, מפולנית: דוד וינפלד)

שׁוּב מֻבְטָח עִדָּן חָדָשׁ. הִנֵּה
הוּא כְּבָר מֻנָּח בִּתְנוּחָה עֻבָּרִית. קָרוֹב לְהִוָּלְדוֹ.
אוֹמְרִים: זֶה עוֹלָם חָדָשׁ. אֲבָל אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת עֲתִידוֹ:

בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ בִּנְקֻדַּת זְמַן כָּלְשֶׁהִי
יִדָּרְשׁוּ תְּעוּדוֹת וּמִסְמָכִים.
יְהֵא זֶה פְּקִיד קַבָּלָה בְּמִשְׂרָד מֶמְשַׁלְתִּי
אוֹ קְצִין בִּדּוּק בִּשְׂדֵה תְּעוּפָה, אֲבָל
בְּכָל תְּקוּפָה אֵיפֹשֶהוּ בָּעוֹלָם עָלוּל
זַ'נְדַרְם בְּמַעֲבַר גְּבוּל לִדְרֹש תְּעוּדוֹת.

כְּלוֹמַר: אֵיפֹשֶהוּ בָּעוֹלָם יְזֻיַּף דַּרְכּוֹן.

וּמָתַיְשֶׁהוּ יִפְלֹש צָבָא אֶל עִיר. יְהֵא שְׁמָהּ
פראג אוֹ בַּגְדַד אוֹ
נְיוּ יוֹרְק. כָּל שֵׁם אֶפְשָׁרִי.
דְּבָרִים רַבִּים יִתְרַחֲשׁוּ בְּחָסוּת הַלַּיְלָה.
דְּפִיקוֹת בַּדֶּלֶת.
מַאֲסָר שְׁרִירוּתִי.
קְרִיעַת אָב מִזְּרוֹעוֹת יַלְדָּתוֹ.
הֵעָלְמוּתוֹ.

דְּבָרִים רַבִּים יִתְרַחֲשׁוּ לְאוֹר יוֹם.
בִּזָּה
אֹנֶס
טֶבַח.
בַּשּׁוּק הָעִירוֹנִי וּבַבּוּרְסָה יִתְקַיֵּם הַמִּסְחָר כְּסִדְרוֹ. גַּם
הַפּוֹגְרוֹם.

עַד מְהֵרָה יִצְטָרֵף הֶהָמוֹן:
רִסּוּס כְּתוֹבוֹת נְאָצָה נֶגֶד מִעוּט כָּזֶה אוֹ אַחֵר
עַל רֶקַע כָּזֶה אוֹ אַחֵר. יִתָּבַע
אִסּוּר כְּנִיסָה לְיַבֶּשֶׁת אוֹ לִמְדִינָה
אוֹ לַחֲנוּת מַכֹּלֶת.
בְּפִתְחָהּ יְחַכֶּה כְּלַבְלַב לִבְעָלָיו.
מִישֶׁהוּ יַשְׁאִיר מֵאָחוֹר סְפָרִים וְתַצְלוּמִים,
שְׂמִיכָה יְשָׁנָה, כֻּרְסָה מְפֹאֶרֶת שֶׁל אֹשֶר.
וְאָהוּב.
אֲבָל לֹא יִשְׁכַּח לָקַחַת מְעִיל.
עִם כִּיסִים. כָּל עוֹד יַעֲזֹב בַּזְּמַן
עִם פָּנָיו. וְעִם מְזֻמָּן.
רַבִּים יָנוּסוּ בָּרֶגֶל.
יֵשׁ מִי שֶׁיִּמָּלֵט בְּרַכֶּבֶת.

אֵין נִמְלָט בְּלֹא רוֹדֵף.
אֵין מִקְלָט בְּלִי סְעָרָה.
הָעוֹלָם הוּא קַת שֶׁל רוֹבֶה
הַלַּיְלָה – הִבְהוּב נַיְדוֹת מִשְׁטָרָה.

לְפָחוֹת אָדָם אֶחָד – אוּלַי אֲפִלּוּ אַתָּה? – יִתְעֶה
בַּדְּרָכִים מִתְפַּלֵּל שֶׁיִּגָּמֵר. הִנֵּה הוּא, רְאוּ,
נִשְׁעָן עַל מַעֲקֵה הַחֹשֶךְ;
סִירוֹת שֶׁחוֹלְפוֹת בְּמוֹרַד הַנָּהָר
וּמְכוֹנִיּוֹת עַל הַגֶּשֶׁר
תּוֹפְסוֹת אוֹתוֹ
לְשַׁבְרִיר שְׁנִיָּה.
הוּא קוֹפֵץ.
אוֹ נִשְׁאָר. אֲבָל מַצְלִיחַ לְהִשָּׁמֵט
כְּמוֹ נוֹף מִבַּעַד לַחַלּוֹן.

אוּלַי הַחַלּוֹן שֶׁלְּךָ?
On the Task of Translation / על מלאכת התִרגום

Try translating:
Arbeit macht frei
Work sets you free isn’t
quite enough.
Try: Endlösung
Is the final solution
final enough?

Once I watched a sitcom, where a resident
of Ahad Ha’am St. (c’mon, try: Ahad Ha’am) asked:
what does “It’s a free country, baby”mean?
And his neighbor replied: Well, it’s a free country, baby.

Laugh, laugh; but try translating the cry
of my grandmother Rosa (Née Dante) over her sisters, poisoned by gas,
Matilda and Gioia,
and Sarah,
and Susanna,
and their mother, Regina, in Auschwitz.

Try translating Auschwitz.

And do I translate because
along came Mario, an Italian sailor,
and led Dante out of Inferno
before he was my grandfather
and Rosa my grandmother
and Europe, Hell.

Translate: Gas chamber. But before,
translate train,
going without food or water for a week, no air nor
toilet.

Did you?

Look how nice this tragedy is translated into the history books.
A treat for the professors of the 22nd century.
Music to the students’ ears. Like a fable.
(I will not speak of Irving).

And from time to time, this whole thing is translated
into a historical discovery for the readers of
La Mond, the Guardian, Der Spiegel on the breakfast
table, before leaving for another day at work,
or spending some time with the kids and the dog
just a shortwhile
in the shaded area of Wendell park, for example. But
for my grandmother Rosa the discovery happened
each and every hour
and hour.

Try translating.

Translated from Hebrew: Maayan Eitan
נַסֵּה לְתַרְגֵּם:
Arbeit macht frei
הָעֲבוֹדָה מְשַׁחְרֶרֶת זֶה לֹא
מַסְפִּיק.
תַּרְגֵּם:
Endlösung
הַפִּתְרוֹן הַסּוֹפִי זֶה מַסְפִּיק
סוֹפָנִי?

פַּעַם צָפִיתִי בְּסִדְרָה קוֹמִית, שֶׁבָּהּ שָׁאַל
דַּיָּר מֵרְחוֹב אַחַד הָעָם (תַּרְגֵּם אַחַד הָעָם, נִרְאֶה אוֹתְךָ) מַה זֶּה:
"It's a free country, baby?
וְהֵשִׁיבָה שְׁכֶנְתּוֹ: "זוֹ מְדִינָה בְּחִנָּם, תִּינוֹק.

צְחוֹק, צְחוֹק; אֲבָל אֵיךְ אֲנִי מְתַרְגֵּם בֶּכִי
שֶׁל סָבָתִי רוֹזָה לְבֵית דַנְטֶה, עַל מָוֶת-בְּחֶנֶק שֶׁל אַחְיוֹתֶיהָ,
מָטִילְדָה וְג'וֹיָה
וְשָׂרָה
וְסוּזָאנָה
וְאִמָּן, רֶגִינָה, בְּאַוּשְׁוִיץ

אֵיךְ מְתַרְגְּמִים אַוּשְׁוִיץ?

וּלְמָה אֲנִי מִתַּרְגֵּם לוּלֵא
בָּא מַרְיוֹ, יַמַּאי אִיטַלְקִי,
וְהוֹצִיא אֶת דַנְטֶה מֵהַתֹּפֶת
לִפְנֵי שֶׁהָיָה מַרְיוֹ לְסַבָּא שֶׁלִּי
וְרוֹזָה לְסַבְתָּא שֶׁלִּי
וְאֵירוֹפָּה לַתֹּפֶת שֶׁלָּהּ.

תַּרְגֵּם: תָּא גָזִים. אֲבָל לִפְנֵי זֶה
תַּרְגֵּם רַכֶּבֶת,
שֶׁנּוֹסַעַת שָׁבוּעַ בְּלִי מַיִם וּבְלִי אֹכֶל, בְּלִי אֲוִיר וּבְלִי
שֵׁרוּתִים.

תִּרְגַּמְתָּ?

אֵיזֶה יֹפִי הַטְּרָגֶדְיָה הַזֹּאת מִתַּרְגֶּמֶת לְסִפְרֵי הַהִיסְטוֹרְיָה.
מַעֲדָן עַל שִׂפְתֵי הַמַּרְצִים שֶׁל הַמֵּאָה הַ-22
מוּסִיקָה לְאָזְנֵי הַתַּלְמִידִים. כְּמוֹ מַעֲשִׂיָּה.
(עַל אִירְוִינְג לֹא אֲדַבֵּר).

וּמֵעֵת לְעֵת כָּל זֶה מְתֻרְגָּם לְגִלּוּי הִיסְטוֹרִי עֲבוּר קוֹרְאֵי
לָה מוֹנְד, הַגָּארְדִיאַן, דֶר שְׁפִּיגֶל עַל שֻׁלְחַן
אֲרוּחַת הַבֹּקֶר קֹדֶם צֵאתָם לְעוֹד יוֹם עֲבוֹדָה
אוֹ לְבִלּוּי בִּמְחִצַּת יַלְדֵיהֶם עִם כְּלַבְלַב עַל דֶּשֶׁא מוּצָל
לְשָׁעָקַלָּה
בְּווֹנְדֶל פַּארְק, לְמָשָׁל. אֲבָל
לְסַבְתָּא רוֹזָה שֶׁלִּי הָיָה הַגִּלּוּי
כָּל שָׁעָה
וְשָׁעָה

וְעַכְשָׁו תַּרְגֵּם.
Mohamed Bouazizi / מוחמד אלבועזיזי, محمد البوعزيزي

I am Mohamed Bouazizi
And even tough I died
And lived in Tunisia, in which I was crushed by the feet of dictators,
I am telling you
That Tunisia is a country in which you can raise your head
If you want to.

I myself thought that it cannot be
And I thought: as more and more years go by,
It is less and less possible.

How fool we were. A generation that got smarter in universities,
But was not smart enough
To raise its head on time. But I am telling you:
Freedom is ignited from the most hidden and beautiful curve in our heart
From what we wear underneath our skin.
And I am telling you: if we change our future, we will also change
The way in which our past is judged.

Wake up, brothers, from Tunisia and Libya till Egypt and Syria
Don't be afraid of the near-soil and the fire
Listen:

I am Mohamed Bouazizi
I am dead and alive in this world of yours
That is crushed by the feet of dictators,
And I am telling you
That there is no land in this world in which you cannot raise your head
If you want to.

Translated by Shachar-Mario Mordechai
אֲנִי מֻחַמַּד בּוּעְזִיזִי
וְעַל אַף שֶׁמַּתִּי
וְחָיִיתִי בְּתוּנִיסְיָה, שֶׁבָּהּ נִרְמַסְתִּי לְרַגְלֵי עָרִיצִים
אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם
שֶׁתּוּנִיסְיָה הִיא אֶרֶץ שֶׁאֶפְשָׁר לְהָרִים בָּהּ ראשׁ
אִם רוֹצִים

גַּם אֲנִי חָשַׁבְתִּי פַּעַם שֶׁזֶּה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת
וְחָשַׁבְתִּי: כְּכָל שֶׁיּוֹתֵר וְיוֹתֵר עוֹבְרוֹת הַשָּׁנִים
זֶה פָּחוֹת וּפָחוֹת יָכוֹל לִהְיוֹת

אֵיזֶה טִפְּשִׁים הָיִינוּ. דּוֹר שֶׁהִשְׂכִּיל בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה, וְלֹא הִשְׂכִּיל
לְהָרִים רֹאשׁ בַּזְּמַן. אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם
חֵרוּת נִצֶּתֶת מֵהַקִּמּוּר הַמֻּצְנָע וְהַיָּפֶה בְּיוֹתֵר שֶׁל הַלֵּב
מִמָּה שֶׁאָנוּ לוֹבְשִׁים מִתַּחַת לְעוֹרֵנוּ
וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: אִם נְשַׁנֶּה אֶת הֶעָתִיד, נְשַׁנֶּה גַּם אֶת הַדֶּרֶךְ
שֶׁבָּהּ יִשָּׁפֵט עֲבָרֵנוּ

הִתְנַעֲרוּ, אַחִים, מִתּוּנִיסְיָה וְלוּב וְעַד סוּרְיָה וּמִצְרַיִם
אַל פַּחַד מִן הַסָּמוּךְ כְּעָפָר וּמֵמִית כְּאֵשׁ כִּירַיִם
הַקְשִׁיבוּ

אֲנִי מֻחַמַּד בּוּעְזִיזִי
אֲנִי מֵת, וְחַי בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלָּכֶם
שֶׁנִּרְמָס לְרַגְלֵי עָרִיצִים
וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם
שֶׁאֵין בָּעוֹלָם אֶרֶץ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְקֹף בָּהּ קוֹמָה
אִם רוֹצִים
THE ONE WHO DOESN'T KNOW HOW TO ASK / ושאינו יודע לשאול

In 1967 my father was twenty years old. It seems
my grandmother, that is, his mother, didn’t know exactly when he was born.
She gave birth to him, dark-skinned and black-haired, in Iraq,
where records were not always kept, and if they were,
were sometimes lost. My father
remembers neither the Tigris nor the Euphrates of the books
of Ezra and Nehemiah (or Ali Baba). Papa was twenty and knew nothing
of his Exodus from Egypt
(as it says in “History of the Future,” which I don’t know if he ever read).

If my grandmother had given a different date
to the Israeli authorities
perhaps he wouldn’t have been sent to the Egyptian front in the Six Day War
and if he hadn’t been sent, he wouldn’t have absorbed the direct blow to the tank
and if he hadn’t, my father wouldn’t have been enveloped
in flames. And if he hadn’t, he wouldn’t have lost
his place on the Maccabi Haifa soccer team,
and if he had continued to play soccer in Haifa, I wouldn’t have been forced
to play in his place, and I wouldn’t hate soccer
and if I didn’t hate it, he wouldn’t have spoken to me in broken language
and wouldn’t have broken me,
and I wouldn’t have had to wear armor facing the burned tank soldier
known to me as my father, and at age 37 I wouldn’t have asked Gideon, his friend called Gadda from Belgium,
to tell me about my father and how one morning
in that blazing summer of ’67 at Soroka Hospital in Beer Sheva,
when he didn’t find him in the burn unit and called out his name,
my father answered: Gadda, is that you? And Gadda said,
Mordechai, is that you? One clawed at the air
and the other stood in the air over the snowy white landscape
that was the body bound in a thicket of impenetrable
bandages, my father, a human being inside dense brush,
and suddenly Gadda tells me that I must understand, he brings to my understanding that my father is human.
And I couldn’t get enough of that.
Translated by Lisa Katz.
בְּ-1967 מָלְאוּ לְאָבִי עֶשְׂרִים שָׁנָה. כַּנִּרְאֶה.
סָבָתִי, כְּלוֹמַר: אִמּוֹ, לֹא זָכְרָה מָתַי בְּדִיּוּק נוֹלַד. הִיא יָלְדָה
אוֹתוֹ בְּעִירַאק, שְׁחוּם-עוֹר וּשְׁחֹר שֵׂעָר, וְלֹא
הָיָה רִשּׁוּם מְסֻדָּר, וְאִם הָיָה,
אָבַד. אָבִי
לֹא זוֹכֵר דֶּקֶל בְּחִדֶּקֶל וְשׁוּם פְּרָט
שֶׁל עֶזְרָא וּנְחֶמְיָה (אוֹ: עַלִי בַּאבַּא). אֲבָל בַּאבַּא בֶּן עֶשְׂרִים וְאֵין לוֹ פְּרָטִים
מִיצִיאַת מִצְרַיִם
שֶׁלּוֹ (כַּכָּתוּב בְּ"תוֹלְדוֹת הֶעָתִיד", שֶׁאֵין לִי מֻשָּׂג אִם קָרָא אוֹ לֹא).

לוּ הָיְתָה סָבָתִי מְבִיאָה לִידִיעַת הָרָשֻׁיּוֹת
הַיִּשְׂרְאֵלִיּוֹת תַּאֲרִיךְ אַחֵר לְלֵדַת אָבִי,
אוּלַי לֹא הָיָה נִשְׁלַח לַחֲזִית הַמִּצְרִית בְּמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים
וְאִלּוּ לֹא נִשְׁלַח, לֹא הָיָה סוֹפֵג בַּטַּנְק, בּוֹ שָׁעַט, פְּגִיעָה יְשִׁירָה
וְאִלּוּ לֹא סָפַג, לֹא הָיָה עוֹלֶה אָבִי בָּאֵשׁ
וְאִלּוּ לֹא עָלָה בָּאֵשׁ, לֹא הָיָה מְאַבֵּד
אֶת מְקוֹמוֹ בִּקְבוּצַת הַכַּדּוּרֶגֶל הַחֵיפָאִית שֶׁלּוֹ,
וְאִלּוּ הִמְשִׁיךְ לְשַׂחֵק בְּמַכַּבִּי חֵיפָה, לֹא הָיָה מַכְרִיחַ אוֹתִי
לְשַׂחֵק כַּדּוּרֶגֶל בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא הָיִיתִי שֹוֹנֵא כַּדּוּרֶגֶל
וְאִלּוּ לֹא שָׂנֵאתִי, לֹא הָיָה מְדַבֵּר אֵלַי מִשְׁפָּטִים פְּגוּמִים
וּמַכֶּבִּי שֶׁלֹּא אָהַבְתִּי
וְלֹא הָיִיתִי עוֹטֶה שִׁרְיוֹן מוּל שִׁרְיוֹנֵר כָּווּי, שֶׁהוּבָא לִידִיעָתִי שֶׁהוּא אָבִי,
וְלֹא הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ בְּגִיל 37 מֵחֲבֵרוֹ בְּבֶּלְגְּיָה, גִּדְעוֹן, שֶׁמְּכֻנֶּה גָּדָה,
שֶׁיְּסַפֵּר לִי עַל אַבָּא, וְשׁוֹמֵעַ אֵיךְ בִּקֵּר אוֹתוֹ
בַּקַּיִץ הַבּוֹעֵר שֶׁל 67' בִּבְאֵר שֶׁבַע בְּבֵית הַחוֹלִים סוֹרוֹקָה, וְסָרַק
וְלֹא מָצָא אוֹתוֹ בְּמַחְלֶקֶת הַכְּוִיּוֹת וּכְשֶׁקָּרָא בִּשְׁמוֹ
שֶׁל אָבִי, עָנָה לוֹ אַבָּא: גָּדָה, זֶה אַתָּה? וְגָדָה הֵשִׁיב לוֹ,
מָרְדְּכַי (אוֹ: מוֹטִי), זֶה אַתָּה? וְזֶה גִּשֵּׁשׁ בָּאֲוִיר
וְזֶה נִצַּב כַּאֲוִיר מֵעַל נוֹף לָבָן וְשַׁלְגִּי
שֶׁהוּא גּוּף אָפוּף עָקוּד בִּסְבַךְ תַּחְבּוֹשׁוֹת בִּלְתִּי
עָבִיר, אָבִי, וּבְתוֹךְ הַסְּבַךְ יְצוּר אֱנוֹשִׁי
וּפִתְאֹם גָּדָה מֵאִיר לִי שֶׁאָבִין, שֶׁאָבִיא לִידִיעָתִי (שֶׁאָבִיא, אָבִיא) שֶׁאֱנוֹשִׁי
וְשֶׁלֹּא דַּיֵּנִי.
Highway 83 / כביש 83

A city of black enveloped me
And it was good there, so I said
A personal feeling, to be sure
A personal sense, and nothing more
As before:
Just personal. Nothing more

I drive around her goodly heart
On the road that cuts her core
In two twin halves
The West and East
Just how it is, I said, I'm sure
Just compass points, and nothing more

Raven-darkened stands the sky
And drivers on the city streets
I drive around; a cop detains
Another driver. This one black.
A sneak attack - but my heart's pure.
Yet in the heart of an Eastern other
A feeling he was like a brother.

And I am underway again; my brother stands in place
On that road that cuts between
The white and black, the West and East
The car that fled and heart that shrieked
Cry out, write down, the truth restore
It's not personal; it's so much more
So screams the heart of Baltimore

Nevermore, nevermore
Translated by Michael Yaari
עִיר שְׁחוֹרָה עָטָה עָלַי
וְטוֹב לִי בָּהּ, אֲנִי אוֹמֵר
זוֹ בְּהֶחְלֵט תְּחוּשָׁה פְּרָטִית
תְּחוּשָׁה פְּרָטִית וְלֹא יוֹתֵר
אֲנִי חוֹזֵר:
רַק פְּרָטִית. לֹא יוֹתֵר

אֲנִי נוֹהֵג וְטוֹב לִבָּהּ
בַּכְּבִישׁ שֶׁמְּבַתֵּר
אֶת שְׁנֵי חֶלְקֵי הָעִיר
לְמַעֲרָב וּלְמִזְרָח
זֶה סָתַם כָּךְ, אֲנִי אוֹמֵר
רוּחוֹת-שָׁמַיִם, לֹא יוֹתֵר

הָרָקִיעַ שְׁטוּף-עוֹרְבִים
וְנֶהָגִים בַּנְתִיבִים
אֲנִי נוֹהֵג. שׁוֹטֵר עוֹצֵר
נֶהָג אַחֵר. שָׁחֹר.
מִמַּאֲרָב - לִבִּי צָחוֹר.
וְרַק בַּלֵּב שֶׁמִּמִּזְרָח
תְּחוּשָׁה פְּרָטִית שֶׁהוּא כְּמוֹ אָח

וְעוֹד אֲנִי נָסוּעַ, וְעוֹד אָחִי נָטוּעַ
בַּכְּבִישׁ הַהוּא אֲשֶׁר בִּתֵּר
אֶת בּוֹלְטִימוֹר בִּסבַךְ הַכְּפוֹר
לְלָבָן וּלְשָׁחֹר, לְמַעֲרָב וּלְמִזְרָח
לְרִכְבִּי אֲשֶׁר נִמְלַט וּלְלִבִּי אֲשֶׁר צָוַח
קְרָא-קְרָא-קְרָא, כְּתֹב, שַׁחְזֵר
זֶה לֹא פְּרָטִי. הַרְבֵּה יוֹתֵר
זוֹעֵק לִבּה שֶׁל בּוֹלְטִימוֹר

Nevermore, nevermore
Green Book / Green Book
1. Question
Let’s say you have to drive all the way
between New York and New Orleans.
Where will you stop for gas, where
will you spend the night, where
will you grab something to eat
if the year is 1962
and you are black?
1. Answer
Victor Hugo was born in New York seven years after his death in Paris
Victor Hugo Green compiled a guide for the non-white traveler so they can be saved
from every enemy and ambush, and from robbers and wild beasts on the trip,
and from all kinds of punishments that rage and come for every American Cosette or
Jean Valjean, may God make his face shine upon them and be gracious to them,
may God lift up his countenance upon you, and give you
peace.
Translated by Maayan Eitan and Shachar-Mario Mordechai
שאלה .1

נָנִיחַ שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לִנְהֹג כָּל הַדֶּרֶךְ
מִנְּיוּ יוֹרְק לִנְיוּ אוֹרְלִינְס
אֵיפֹה תְּמַלֵּא דֶּלֶק, אֵיפֹה
תָּלוּן לְלַיְלָה, אֵיפֹה
תַּעֲצֹר לֶאֱכֹל מַשֶׁהוּ
אִם הַשָּׁנָה הִיא 1962
וְאַתָּה שָׁחוֹר?

תשובה .2

וִיקְטוֹר הוּגוֹ נוֹלַד בִּנְיוּ יוֹרְק שֶׁבַע שָׁנִים אַחֲרֵי מוֹתוֹ בְּפָּרִיז
וִיקְטוֹר הוּגוֹ גְּרִין כָּתַב מַדְרִיךְ לַמְּטַיֵּל-הַלֹּא-לָבָן כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמֵר
מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב וְלִסְטִים וְחַיּוֹת רָעוֹת בַּדֶּרֶךְ וּמִכָּל מִינֵי
פֻּרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא עַל כָּל קוֹזֶט אָמֶרִיקָאִית אוֹ זַ'אן וַלְזָ'אן
שֶׁיְּבָרֵךְ אוֹתָם ה' וְיִשְׁמְרֵם, יָאֵר ה' פָּנָיו אֲלֵיהֶם וִיחֻנֵּם, יִשָּׂא ה' פָּנָיו
אֲלֵיכֶם, וְיָשֵׂם לָכֶם
שָׁלוֹם
Order / סֵדר

I have retrieved the dust to the cloth
the books to the shelf
the files to the dossier
the dishes to the drying rack
the laundry, which I haven’t folded, to the closet
and that which I haven’t washed, to the machine.
And you can suddenly see the floor,
the countertop is revealed, nothing hides the back rest
from the chair. The desk is exposed, the balcony suitable.
And the house breathed freely.
Everything returned to its rightful place. I have retrieved the space
to loneliness.
Translated from Hebrew: Maayan Eitan
הֶחְזַרְתִּי אֶת הָאָבָק לַמַּטְלִית
אֶת הַסְּפָרִים לַכּוֹנָנִית
אֶת הַנַּיֶּרֶת לַתִּיקִיּוֹת
אֶת הַכֵּלִים לְמִתְקַן הַיִּבּוּשׁ
אֶת הַכְּבִיסָה, שֶׁטֶּרֶם קִפַּלְתִּי, לָאָרוֹן
וְאֶת זוֹ שֶׁטֶּרֶם כִּבַּסְתִּי – לַמְּכוֹנָה.
וּפִתְאֹם שׁוּב רוֹאִים מִרְצָפוֹת,
הַשַּׁיִשׁ גָּלוּי, דָּבָר לֹא מַסְתִּיר לַכִּסֵּא אֶת
הַמִּשְׁעֶנֶת. הַשֻּׁלְחָן חָשׂוּף, הַמִּרְפֶּסֶת רְאוּיָה.
וְהַבַּיִת רָוַח.
הַכֹּל שָׁב עַל מְקוֹמוֹ. הֵשַׁבְתִּי אֶת הַמֶּרְחָב
לַבְּדִידוּת.
The Sun Searches the Room / השמש עורכת חיפוש בחדר

We lie in the same bed,
and the distance between us is greater than the bed.
How can it be? (for a moment, a memory flickers in the dark:
we once sat close in the train from Tel Aviv to Haifa,
and there was nothing between us but lust).

Like a teenager turning strange to his parents, we recognize
each other’s face in the morning. But know better the back.

We wake up one by one and in secret
face the new day. Get ready in silence,
and quick for the workday; pass as a shadow. Alone and possible.
The sun searches the room,
capturing a recorded hug from a trip to the Upper Galilee.
But every memory, begging for its life,
is shot in the neck.
None of us was truly back.
Translated from Hebrew: Maayan Eitan
אָנוּ שׁוֹכְבִים בְּאוֹתָהּ מִטָּה,
וְהַמֶּרְחָק בֵּינֵינוּ גָּדוֹל מֵהַמִּטָּה.
אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת? (לְרֶגַע מַבְלִיחַ זִכָּרוֹן בַּחֹשֶךְ:
פַּעַם יָשַׁבְנוּ צְמוּדִים בָּרַכֶּבֶת מִתֵּל אָבִיב לְחֵיפָה
וְלֹא הָיָה בֵּינֵינוּ אֶלָּא חֵשֶׁק).

כְּמוֹ מִתְבַּגֵּר שֶׁהוֹפֵךְ זָר לְהוֹרָיו, אָנוּ מְזַהִים בַּבֹּקֶר
אֶת הַפָּנִים; אַךְ מַכִּירִים טוֹב יוֹתֵר אֶת הַגַּב.

קָמִים אֶחָד אֶחָד וּבְאֵין רוֹאֶה
לְיוֹם חָדָשׁ. מִתְאַרְגְּנִים חֶרֶשׁ
וּמַהֵר לְיוֹם עֲבוֹדָה; עוֹבְרִים כְּצֵל. לְבַד וְאֶפְשָׁר.
הַשֶּׁמֶשׁ עוֹרֶכֶת חִפּוּשׂ בַּחֶדֶר,
לוֹכֶדֶת חִבּוּק מְתֹעָד מִטִּיּוּל בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן;
אֲבָל כָּל זִכָּרוֹן, שֶׁמְּבַקֵּשׁ עַל חַיָּיו, נוֹרֶה בְּעָרְפּוֹ.
אִישׁ מֵאִתָּנוּ כְּבָר לֹא בֶּאֱמֶת פֹּה.
Overheard at the 7-Eleven / AM:PM-תשמעו שיחה ששמעתי ב

You know how cute he is? In the morning
he brings it freshly-squeezed to my bed
and coffee too and this fruit yoghurt
like the muesli we eat only
he makes it himself

and for lunch, if he has the time he makes me
chicken liver in wine, to die for

and even at night, he really puts his heart into it, making me
Halva pie, would you believe it? Or this
super-tasty salad with olives and
sirene.

I tell you – if it wasn’t for him, I would have died
of hunger.
Translated from Hebrew: Maayan Eitan
אַתְּ שׁוֹמַעַת אֵיזֶה חָמוּד הוּא? בַּבֹּקֶר
הוּא מֵבִיא לִי לַמִּטָּה סָחוּט-טָרִי
וְגַם קָפֶה וְיוֹגוּרְט עִם פֵּרוֹת כָּזֶה
כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹכְלוֹת מוּזְלִי
רַק שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת זֶה לְבַד

וְלַצָּהֳרַיִם אִם יֵשׁ לוֹ זְמַן הוּא מֵכִין לִי
כָּבֵד עוֹף בְּיַיִן, שֶׁאַתְּ מִתְעַלֶּפֶת

וְאֲפִלּוּ בָּעֶרֶב, הוּא כָּזֶה מַשְׁקִיעָן, עוֹשֶׂה לִי
פַּאי חַלְבָה, אַתְּ מַאֲמִינָה? אוֹ סָלָט
מַה-זֶּה טָעִים עִם בּוּלְגָרִית
וְזֵיתִים.

אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ – אִם לֹא הוּא, אֲנִי מֵתָה
מֵרָעָב.
America / אמריקה

Rain is locked away in the grief of the trees.
Branches bend towards the ground,
And the wind grants them legs.
I lie on my right side.
I lie on my left side.
What am I doing here?
I've made myself tools of exile
I thought I might save my soul
That some wind would come to set me on my feet.

And I lie on my heart.

Translated by Michael Yaari
גֶּשֶׁם נָצוּר עַל עֶצֶב הָעֵצִים.
יֵשׁ עֲנָפִים רוֹכְנִים לָאָרֶץ,
וְרוּחַ מעֲנִיקָה לָהֶם רַגְלַיִם.
אֲנִי שׁוֹכֵב עַל צִדִי הַיְמָנִי.
אֲנִי שׁוֹכֵב עַל צִדִי הַשְּׂמָאלִי.
מָה אֲנִי עֹשֶׂה פֹּה?
עָשִׂיתִי לִי כְּלֵי גוֹלָה
חָשַׁבְתִּי שֶׁאַצִּיל אֶת נַפְשִׁי
שֶׁתָּבֹא בִי רוּחַ לְהַעֲמִדֵנִי עַל-רַגְלָי

וַאֲנִי שׁוֹכֵב עַל-לִבִּי.
You Ask / אתה שואל

To tell you the truth,
the answer is no
You can always look for the reasons in childhood.
Where everything begins.
But what good will it do.
The windows then were tall.
But did they reflect anything that I longed for?
My God,
even now we are hanging
between earth and sky.
Failing and falling are funny words
but trust me, you can stand still and still fall

don’t apologize for the silence (make yourself comfortable)

Lately I like pouring alcohol in my tea.
Oh! You see – great rejoicing.
So where were we? Oh, yeah… funny words
I haven’t felt the urge to cry for some time.
You know what? Maybe the answer is yes after all
Translated by Maayan Eitan and Shachar-Mario Mordechai
לְמַעַן הָאֱמֶת
.הַתְּשׁוּבָה הִיא לֹא
.תָּמִיד אֶפְשָׁר לְחַפֵּשׂ אֶת הַסִבּוֹת לְכָךְ בַּיַּלְדוּת
.שָׁם הַכֹּל מַתְחִיל
אֲבָל מָה זֶה יוֹעִיל
.הַחַלּוֹנוֹת הָיוּ גְּבוֹהִים
אֲבָל הַאִם נִשְׁקַף מֵהֶם דְּבַר-מָה שֶׁנִּזְקַקְתִּי לוֹ
אֱלֹהִים
גַּם עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ תְּלוּיִים
בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ
נְסִיקָה וּנְסִיגָה הֵן מִלִּים מַצְחִיקוֹת
אֲבָל סְמֹךְ עָלַי, אֶפְשָׁר לִדְרֹךְ בַּמָּקוֹם וַעֲדַיִן לִצְנֹחַ

אַל תִּתְנַצֵּל עַל הַשְּׁתִיקָה (תרגיש בנוח)

לָאַחֲרוֹנָה אֲנִי אוֹהֵב לִמְהֹל בַּתֵּה אַלְכּוֹהוֹל
אוֹ! הִנֵּה לְךָ – זֶה אֹשֶׁר גָּדוֹל
אָז אֵיפֹה הָיִינוּ? אָה...כֵּן. מִלִּים מַצְחִיקוֹת
כְּבָר הַרְבֵּה זְמַן אֵינִי נִתְקָף דַּחַף לִבְכּוֹת
אַתָּה יוֹדֵעַ מָה? אוּלַי הַתְּשׁוּבָה הִיא כֵּן אַחֲרֵי הַכֹּל
Journey / מַסָּע

"even in Kyoto, when I hear the cuckoo cry, I long for Kyoto"
(Basho)

There were times I would take a walk
in the world
far from Jerusalem
and passersby would wonder
as they saw her
walking after me.

As it was the first time
I turned around and was surprised to see
her walls and her gates
that grew ever larger
with every step that distanced me from her

and every day that I was sent away from her.
It was impossible to hide.
Even time could not overcome Jerusalem on my back

And what is this burden to me?

That even in Jerusalem,
on hearing the Wall sigh,
I sought Jerusalem.

I am sleeping
but her heart is awake.
And what is this burden
trudging after me like a winter blanket
bundled upon one awake,
wandering,

at night
to the kitchen

Here I am, a screaming dagesh – in the flesh of the noun (see: burden), that sought a root.

And the dagesh was a comfort.

And what is this burden to me
and what to you
Translation: Larry Barak
"אפילו בקיוטו, בשומעי את קריאת הקוקייה, אתגעגע לקיוטו"
(באשו)

פְּעָמִים הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ
בָּעוֹלָם
הַרְחֵק מִירוּשָׁלַיִם
וְהָיוּ הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים מִשְׁתַּהִים בִּי
שֶׁחָזוּ בָּהּ
הוֹלֶכֶת אַחֲרַי.

כְּמוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
שֶׁהָפַכְתִּי פָּנַי וְהִשְׁתָּאֵיתִי לִרְאוֹת
אֶת חוֹמוֹתֶיהָ וּשְׁעָרֶיהָ
שֶׁהָיוּ נַעֲשִׂים גְּדוֹלִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר
בְּכָל צַעַד שֶׁרָחַקְתִּי מִמֶּנָּה

וּבְכָל יוֹם שֶׁשֻּׁלַּחְתִּי מִמֶּנָּה.
וְאִי אֶפְשָׁר לְהַחְבִּיא.
שֶׁגַּם זְמַן לֹא יָכוֹל לִירוּשָׁלַיִם שֶׁעַל גַּבִּי

וּמָה הַמַּשָּׂא הַזֶּה לִי?

שֶׁאֲפִלּוּ בִּירוּשָׁלַיִם,
בְּשָׁמְעִי אֶת הֶמְיַת הַכֹּתֶל,
בִּקַּשְׁתִּי אֶת יְרוּשָׁלַיִם.

אֲנִי יָשֵׁן
וְלִבָּהּ עֵר.
וּמָה הַמַּשָּׂא הַזֶּה
שֶׁמִּשְׂתָּרֵךְ אַחֲרַי כִּשְׂמִיכַת חֹרֶף
הַנֶּעֱרֶמֶת עַל גַּב מֵקִיץ
בִּנְדוּדָיו, בַּלַּיְלָה
לַמִּטְבָּח

שֶׁהִנֵּנִי דָּגֵשׁ מְצַעֵק – מְגֻלֶּה בִּבְשַׂר הַשֵּׁם (וּרְאוּ: מַשָּׂא), שֶׁחִפֵּשׂ שֹׁרֶשׁ.

וְהָיָה הַדָּגֵשׁ לִמְנַחֵם.

וּמָה הַמַּשָּׂא הַזֶּה לִי
וּמַה לָּכֶם

Shachar-Mario Mordechai

- Israel -

Poetry

History of the Future / תולדות העתיד

On the Task of Translation / על מלאכת התִרגום

Mohamed Bouazizi / מוחמד אלבועזיזי, محمد البوعزيزي

THE ONE WHO DOESN'T KNOW HOW TO ASK / ושאינו יודע לשאול

Highway 83 / כביש 83

Green Book / Green Book

Order / סֵדר

The Sun Searches the Room / השמש עורכת חיפוש בחדר

Overheard at the 7-Eleven / AM:PM-תשמעו שיחה ששמעתי ב

America / אמריקה

You Ask / אתה שואל

Journey / מַסָּע